<h1>שו"ת הריב"ש סימן תפ"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שאלה לאה נחלצה מן הארוסין מלוי יבמה, ואחר שנעשית החליצה הנזכר כדין וכהלכה, הלכה ונתקדשה ליהושע. וקודם החליצה לוי הנז' בטל כל מודעי ומודעי דמודעי ופסל על עצמו כל עדים שיעידו שמסר שום מודעא על החליצה הנזכרת. ועתה אחר שנתקדשה לאה מיהושע הנזכר, לוי הנזכר הראה שטר מודעא שמסר על החליצה הנזכרת. אם השני הזר שהוא יהושע הנזכר אם יכול לקיימה, או יש לו להוציאה. ואם יכול לקיימה, אם יכול להכניסה לחופה בשבע ברכות ע"כ לשון השואל. תשובה מוסכם הוא מן הראשונים והאחרונים ז"ל שהחליצה שוה לגט בדיני מסירת מודעא או בטול. וכמו שנראה מסוגיא שבפרק מצוה חליצה [יבמות ק"ו ע"א] דאמרינן התם חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצה מעושית כשרה גט מעושה פסול. ואקשינן ה"ד אי דאמר רוצה אני אפילו חליצה נמי, אי דלא אמר רוצה אני אפילו גט נמי. ומתרצינן אלא ה"ק חליצה מוטעת לעולם כשרה גט מוטעה לעולם פסול חליצה מעושת וגט מעושה זמנין כשר וזמנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני. ומייתינן עלה מתני' דערכין וכן אתה אומר בגטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ועלה דהא מתניתין בערכין פרק האומר משקלי עלי אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא וכן נמי אמרינן התם ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל למודעיה. אם כן נראה שהחליצה שוה לגט בדין העישוי ומסירת מודעא ובטולה, וכמו שבגט מסירת מודעא מבטלת הגט, אף בחליצה כן. וכמו שבגט בטול המודעא מבטלת המודעא ומקיימת הגט, כדאמרינן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל למודעיה, כן בחליצה.
בנדון זה אם לא נודע שהיה כאן אונס אלא מתוך דבריו ומסירת מודעתו, אע"פ שאם לא בטל המודעא [בשעת החליצה מודעתו מודעא], כדאמרי' בפ' חזקת [ב"ב מ' ע"ב] מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גלויי מילתא בעלמא הוא, כלומר אע"פ שלא ידענו שהוא אנוס כיון שהוא אומר שהוא אנוס יש לנו להאמינו, דאם אינו אנוס למה לו ליתנו ולמסור מודעא על נתינתו. דבשלמא במכר אפשר שאינו אנוס ומפני שהוא צריך למעות מוכר, ומוסר מודעא כדי שיבטל המכר כשיהיה לו מעות, ולכן צריך שנדע שהוא אנוס. אבל בגט ומתנה שאינו מקבל מעות, כל שמוסר מודעא ואומר שהוא אנוס, יש לנו להאמינו. וכן בחליצה שדיניהן בזה שוין. מכל מקום כשבטל המודעא בשעת החליצה נתבטל מודעתו ונתקיימה החליצה כמו שהסכימו כל הראשונים ז"ל שבטול מודעא מועיל לבטל המודעא מההיא דערכין. אלא שאם מסר מודעא על החליצה, ועוד מסר מודעא על בטול המודעא, אז צריך שיבטל בפירוש בשעת החליצה גם המודעא השנית שמסר על בטול המודעא, או שיאמר בלשון כולל שהוא מבטל כל דברים שמסר שגורמין כשיתקיימו אותן דברים לבטל החליצה. וכל שאומר כן במאמר כולל כל מה שקדם, אף אם אמר קודם לכן הריני מוסר מודעא לכל מה שאומר, ואף אם אומר דבר כולל, מ"מ דברו האחרון כולל לבטל כל מה שמסר ואמר נגד החליצה, ונמצאת החליצה קיימת, דלעולם אנו הולכין אחר דברו האחרון. וכן כתב הרמב"ם ז"ל גבי גט (פ"י) [פ"ו] מהלכות גרושין והוא אמת ונכון. אבל הרשב"א ז"ל נסתפק והיה חוכך להחמיר אם מסר מודעא גם על בטול כזה שלא יועיל הבטול, ולהוציא מידי כל ספק תקן שיבטל כל מודעא ויפסול ג"כ כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו. וא"ת מה יועיל לגבי אסור אם יעידו מ"מ כל שהוא פוסל עדיו אף הוא מבטל המודעא לגמרי אלו דבריו ז"ל. ובנדון זה ג"כ כבר פסל עדים שיעידו על מסירת המודעא, וא"כ המודעא בטלה אם לא היתה בלשון כולל, ואף אם הבטול לא היה בלשון כולל. ואם המודעא היתה בלשון כולל והביטול היה ג"כ בלשון כולל, המודעא ג"כ בטלה והחליצה קיימת וכשרה, וכ"ש שפסל עדים שאין כאן בית מיחוש לדברי הכל.
